יהדות סלוניקי

יהדות סלוניקי
הקהילה היהודית בסלוניקי הייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר ביוון ערב מלחמת העולם השנייה ובתקופות מסוימות אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם.
התפתחות ההתיישבות היהודית בסלוניקי
בסלוניקי, שנקראה בפי היהודים שאלוניקי או שלוניקא, התקיימה במשך מאות שנים קהילה יהודית גדולה. קהילה זו הייתה הגדולה בקהילות היהודיות ביוון. הקהילה הוקמה כבר בימי התקופה ההלניסטית, בשנת 140 לפנה"ס וישנם אזכורים להתיישבות יהודים במקום כבר בימים ההם.

לאחר גירוש ספרד הגיעו אל סלוניקי עשרות אלפי יהודים, שהשתקעו בה והפכו אותה למרכז היהודי ספרדי המפואר והגדול ביותר ביניהם רבי יוסף טאיטאצאק שהקים בהם ישיבה גדולה בה למדו בין השאר רבי משה אלשיך, רבי שמואל די מדינה (מהרשד״ם), רבי אליעזר אשכנזי, רבי שלמה אלקבץ, רבי יצחק אדרבי (מחבר שו"ת דברי ריבות) ורבי אישטרוק שאנג. לאחר גזרות ת"ח ות"ט בפולין היגרו גם ממנה יהודים לסלוניקי. בזמן שלטון האימפריה העות'מאנית במקום הגיעו אליה יהודים רבים משאר מדינות אירופה שבהן ישבו הנוצרים.
בסוף המאה ה-18 הייתה קהילת סלוניקי בין הגדולות שבקהילות היהודיות בעולם. במחצית השנייה של המאה ה-19 היוו היהודים למעלה ממחצית מתושבי העיר, והקהילה נחשבה לאחת הקהילות החשובות ביותר בין קהילות הבלקן ואף כונתה "ירושלים דבלקן". הנוכחות היהודית בעיר הייתה כה ניכרת עד כי עסקי המסחר בה, לרבות הנמל, הושבתו ממלאכה בשבתות ומועדי ישראל. יהודי העיר פיתחו מאוד את הפעילות הכלכלית בה, ובכלל זה מסחר, תעשייה, בנקאות וכדומה. בין היתר היו בבעלות יהודית בתי מלאכה גדולים שבהם עבדו חלק מבני הקהילה באריגה וצביעת בדים.
בתמונה: קבלת הפנים והאירוח בכל בית סלוניקאי , ריבה (דולסה - מתוק) ומים . 
שפת הלאדינו שהביאו עמם יהודי ספרד פרחה בעיר זו מבחינה שירית ותרבותית. בין המאות ה-16 וה-18 הייתה העיר למרכז של תורה ותרבות יהודית. בין רבני העיר ניתן למנות את רבי יוסף טאיטאצאק[1] (1488 - 1545). רבי יעקב בן חביב ורבי שמואל בן משה די מדינה (1506 - 1589) והרב רפאל אשר קובו שפעל במאה התשע עשרה. הללו פיתחו ספרות שו"ת והדפוס שהוקם בעיר עסק בהוצאת ספרי הלכה וספרים שונים שהופצו ברחבי העולם היהודי. במאה התשע עשרה היו בסלוניקי כמאה בתי מדרש וכשלושים בתי כנסת היסטוריים, בהם בית כנסת בית אל. כולם מפוזרים בשכונות ולפי קהלים כמו קהל אראגון, קהל קשטיליה, קהל סיציליא. עוד היו בשנות המאה התשע עשרה ארבע עשרה ישיבות. במאה ה-19 וה-20 פיתחו היהודים את התעשייה והבנקאות במקום. חברת כל ישראל חברים פתחה בה בתי ספר והופיעו עיתונים יהודיים בלאדינו ובצרפתית. נוסדו אגודות להפצת העברית וספרותה והחלו ניצנים של אגודות ציוניות.
בתמונה: בית הכנסת "יד לזיכרון" בסלוניקי , נבנה בשנת 1984 לזכר קורבנות השואה
(תמונה זאת מוגנת וכפופה לזכויות יוצרים - כל הזכויות לתמונה זאת שמורות למר משה טלבי
אין להעתיק ואו לשפכל תמונה זאת ללא אישור מפורש מהצלם היוצר)  
בתמונה: בית הכנסת "יד לזיכרון" בסלוניקי , נבנה בשנת 1984 לזכר קורבנות השואה
(תמונה זאת מוגנת וכפופה לזכויות יוצרים - כל הזכויות לתמונה זאת שמורות למר משה טלבי
אין להעתיק ואו לשפכל תמונה זאת ללא אישור מפורש מהצלם היוצר) 

מלחמת העולם הראשונה ותוצאותיה
ביום שבת ל' באב ה'תרע"ז (18 באוגוסט 1917) כילתה שריפה גדולה את הרובע היהודי ומאז חלה שקיעה במצבם של היהודים בעיר. בזמן מלחמת העולם הראשונה רבים מהיהודים עזבו את העיר הן בשל תוצאות השריפה של 1917 אשר הותירה יהודים רבים חסרי קורת גג, והן בשל הגירת פליטים יווניים רבים מאנטוליה בעקבות הכיבוש הטורקי. בקרב הפליטים הללו התפתחה תנועה אנטישמית פשיסטית, שחבריה פרעו ביהודים בשנות ה־30 הראשונות ובנוסף נחתו גזרות על תושבי סלוניקי היהודים, כגון איסור פתיחת עסקים בימי ראשון, הגבלה על לימודי בתי הספר היהודיים ועוד.
בשנות ה-30 עלו כעשרת אלפים יהודים מסלוניקי לארץ ישראל. העולים התיישבו בשכונות כמו שכונת פלורנטין ושפירא בתל אביב, שכונת בן ציון בנתניה והמושב צור משה. העולים, שרבים מהם היו קשורים לעסקי הימאות עוד בסלוניקי, תרמו תרומה מכרעת לפיתוח ענף הימאות בארץ. רבים מהם עבדו בנמל חיפה, והם היו מעורבים באופן בולט בפתיחת נמל תל אביב בעקבות השבתת נמל יפו במהלך המרד הערבי הגדול. בשנת 1921 התמנה כרב העיר הרב בן ציון חי עוזיאל. הרב הספרדי האחרון של בני סלוניקי היה הרב חיים חביב שנספה באושוויץ בירקנאו.
בתמונה: הרב חיים חביב זצוק"ל , מי שהיה רבה הראשי של העיר סלוניקי ,
שעליו נקרא שמו של בית הכנסת היכל רבי חיים חביב בחיפה ,

הרב חיים חביב נספה במחנה ההשמדה באושוויץ בירקנאו.
בתמונה: בית הכנסת בית המרכזי בעיר סלוניקי  , בית הכנסת של "מונסטיריוטס", יסודותיו הונחו בשנת 1925 , ובנייתו אכרה כשנתיים , בית הכנסת נחנך בשנת 1927 על ידי משפחת מונסטיר שעברה לסלוניקי לאחר מלחמת הבלקן ב-1912. בתקופת הכיבוש הנאצי, כשיהודי העיר נשלחו אל מותם, הפך המקום למחסן של הצלב האדום ולכן גם ניצל מהריסה. בית הכנסת נחנך רישמית על ידי רבה הראשי של סלוניקי כבוד הרב הגאון רבי חיים חביב זכר צדיק לברכה , אשר ניספה במחנה ההשמדה אושוויץ- בירקנאו .


בתמונה: מראה כללי מהקומה העליונה של בית הכנסת המרכזי בעיר סלוניקי  ,
בית הכנסת של "מונסטרליס" 
בתמונה: עזרת הנשים בבית הכנסת המרכזי בעיר סלוניקי  , בית הכנסת של "מונסטרליס"


בתמונה: וועד החברה "מתנות לאביונים" שעסקה בצדקה ובסעד לנזקקים , בסלוניקי , ביוון .

מלחמת העולם השנייה - שואת יהודי סלוניקי
הגרמנים נכנסו לסלוניקי ב-9 באפריל 1941. יומיים לאחר כניסתם הם סגרו את כל העיתונים היהודיים, אך עד יולי 1942 לא הופעלו חוקים מיוחדים נגד היהודים. ב-11 ביולי 1942 נצטוו כל היהודים בגילאי 19-45 להתייצב בכיכר החירות בעיר. 9,000 יהודים עמדו בשמש הלוהטת והוכרחו לבצע תרגילי התעמלות ולרקוד לקול צחוקם של הגרמנים והקהל היווני. תוך כדי הריקודים הם ספגו מכות אכזריות, ורבים נזקקו לטיפול. לאחר אירוע זה הופיעו גזירות נוספות כמו עבודות כפייה.
בתמונההוראה ליו"ר הקהילה היהודית בסלוניקי (Salonika) על ענידת הטלאי הצהוב. 
תאריך הצו - 12/2/1943. הוא הוצא מטעם משטרת הביטחון (Sipo) והאס דה (שירות הסדר הגרמני, Sicherheistdienst) בסלוניקי.
הוא ממוען אל ד"ר [צבי] קורץ (Zvi Koretz), הרב הראשי בקהילה היהודית בעיר.

לשונוהוראה מאת המפקד הצבאי של אזור סלוניקי.
על סמך ההוראה מ - 6/2/1943, נמסרות לקהילה בסלוניקי המשימות הבאות:
1. את "הטלאי היהודי" יש להכין מבד צהוב, ובו כוכב שבו 6 קדקדים. יש לשאת את הטלאי בצד שמאל של החזה על הבגד העליון, בצורה בולטת. כל יהודי מגיל 5 חייב לשאת את הטלאי. כמו כן תונפק לכל יהודי תעודת זהות. את שמות האנשים שבתעודת הזהות יש להדפיס גם על הטלאי בצורה ברורה.
2. א. לפי ההוראות הנ"ל כל יהודי הוא אדם שיש לו לפחות שלושה סבים יהודים.ב. [לא קריא] ג. [לא קריא]
ד. במקרה של נישואי תערובת בן הזוג היהודי חייב לשאת את הטלאי.
ה. לא תהיה שום תועלת בבקשות לפטור מחובת ענידת הטלאי.
בינואר 1943 זימן אייכמן את עוזרו דיטר ויסליצני לברלין והטיל עליו את המשימה של חיסול יהודי סלוניקי. ויסליצני בחר בעמיתו אלויס ברונר כעוזרו הבכיר, וב-6 בפברואר 1943 הם הגיעו עם צוות מצומצם לסלוניקי והשתכנו בשתי וילות מהודרות שהוחרמו מיהודים. ב-25 בפברואר 1943 פורסמו חוקי הגזע בסלוניקי: על כל היהודים היה לענוד כוכב צהוב ובו המילה "יהודי"; היהודים חויבו לסמן את דירותיהם וחנויותיהם; נאסר עליהם להופיע ברחובות, בכיכרות הציבוריות, או באירועים פומביים לאחר שעות החשיכה, לנסוע בחשמלית, להיות חברים באיגודים מקצועיים ועוד.

בתמונה: פלישת הצבא הגרמני לעיר סלוניקי 
ניתן להבחין בתמונה בסימלה של העיר סלוניקי המגדל הלבן .

בתמונה: התעללות פומבית ביהודי סלוניקי בכיכר "אלפטריה" כיכר החירות , 1942 

בתמונה: "השבת השחורה" , התעללות פומבית ביהודי סלוניקי בכיכר "אלפטריה" כיכר החירות , 1942



ב-15 במרץ 1943 יצא המשלוח הראשון של 2,800 יהודים. בקרונות שיועדו ל-8 סוסים העמיסו מעל מאה איש. הימלר היה מקבל דו"ח על כל משלוח. המשלוח ה-19 והאחרון יצא מסלוניקי ב-10 באוגוסט 1943 והגיע לאושוויץ ב-18 באוגוסט 1943. עדויות מספרות שיהודי יוון סבלו באושוויץ, יותר מהאחרים, מכיוון ששפתם הייתה שונה, תרבותם שונה ותנאי האקלים שונים. סה"כ הוגלו מסלוניקי 46,061 יהודים, ואך מעטים מהם שרדו.
הקהילה הגדולה הושמדה כמעט לגמרי, ורוב הניצולים מהשואה עלו למדינת ישראל לאחר המלחמה בשנים 1945-1948. הקהילה כיום הינה קהילה קטנה ומזדקנת. עיריית סלוניקי קבעה את יום ה-27 בינואר כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה. בנוסף, בכיכר מרכזית בעיר הוצבה אנדרטה לזכר 50,000 הקורבנות.

יהודי יוון דורשים פיצוי על תשלום הנסיעה לאושוויץ
ממשלת יוון דורשת מגרמניה פיצוי על נזקי מלחמת העולם השנייה. כעת גם הקהילה היהודית דורשת תשלום עבור רכישת הכרטיסים לרכבת לאושוויץ . לאחר שממשלת יוון דרשה מגרמניה פיצויים בסך 60 מיליארד יורו על פשעי מלחמת העולם השנייה, דורשת כעת גם הקהילה היהודית ביוון פיצויים על "כרטיסי הנסיעה" אותם נאלצו יהודי יוון לשלם כאשר עלו על הרכבות שהובילו אותם אל מחנות ההשמדה.


בשנת 1943 החלו הנאצים לגרש את יהודי יוון במשלוחים אל מחנות ההשמדה שהקימו ברחבי אירופה. לפני שהעלו אותם אל הרכבות, דרשו הנאצים מהיהודים לשלם את "דמי הנסיעה" ברכבות. כיום, בעקבות הדרישה של ממשלת יוון לפיצויים על זוועות השואה, החליטו ראשי הקהילה היהודית בסלוניקי לדרוש פיצויים על התשלום אותו נדרשו לשלם 58,585 יהודי יוון.

דוד שאלתיאל, נשיא הקהילה היהודית בסלוניקי, אמר כי הסכום אותו שילמו עשרות אלפי היהודים מוערך ב-2 מיליון רייכסמארק, 25 מיליון יורו כיום. "אנו נלמד את החוק ונעשה כמיטב יכולתנו לדרוש את הפיצוי", אמר שאלתיאל .

לאורך השנים התגלעו חילוקי דעות בין היסטוריונים שונים שחקרו את השואה בנוגע לשאלה האם "כרטיסי הנסיעה" לרכבות המוות נקנו ישירות על ידי היהודים ביוון, או שהגיעו מקרן מיוחדת שהקימו הנאצים מכספים שנבזזו מהיהודים. על דבר אחד הם הסכימו, והוא העובדה כי כרטיסי הנסיעה ברכבות המוות מומנו מכספי קורבנות השואה היהודים.

מהלך כזה עשוי לתת זריקת עידוד לממשלת יוון בדרישת הפיצויים שלה מגרמניה, במיוחד כאשר ראש הממשלה החדש אלכסיס ציפראס מתחיל היום ביקור רשמי ראשון בברלין. מה שעלול להקשות על דרישת הפיצויים של הקהילה היהודית, היא העובדה שלאחרונה דחו גורמים בממשלת גרמניה את הדרישה של יוון לפיצויים על מלחמת העולם השניה וטענו כי גרמניה כבר העבירה סכומי כסף גדולים כפיצוי לממשלת יוון לאחר סיום המלחמה.

הדרישה של ממשלת יוון לפיצויים נוספים נובעת, לטענת ראשי הממשל באתונה, מהעובדה כי הנאצים החריבו תשתיות רבות במדינה ובזזו אוצרות ארכיאולוגיים רבים. חלקם, אגב, היו שייכים לחברי הקהילה היהודית דאז. כמו כן דורשים היוונים פיצוי על מקרי טבח רבים בהם נרצחו אלפי יוונים, הלוואה בסך 568 מיליון ריכסמארק (7.1 מיליארד יורו) שאילצו הנאצים את הבנק היווני להעניק להם ולטענת הממשלה באותנה מעולם לא הוחזרה, וכן 115 מיליון רייכסמארק (305 מיליון יורו) עליהם הוסכם במסגרת אמנה הנחתה בין יוון וגרמניה בשנת 1960 כפיצוי לקורבנות השואה, ביניהם גם יהודי יוון.

נסיונות קודמים של ניצולי שואה לדרוש פיצויים מממשלת גרמניה עלו בתוהו. בשנת 2011 דחה בית המשפט האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג תביעה של ארבעה ניצולים מ"טבח דיסטומו", כפר יווני, בו רצחו הנאצים מעל למאתיים נשים, קשישים וילדים ב 10 ביוני 1944. השופטים דחו אז את בקשת הפיצויים של ארבעת הניצולים בטענה כי יחידים אינם יכולים לתבוע מדינות. גם הצהרתו לפני מספר שבועות של דוברה של הקאנלצרית אנגלה מרקל, סטפן זייברט, כי "נושא הפיצויים כבר נפתר לחלוטין, באופן מקיף וחד משמעי לאחר סיום מלחמת העולם השניה, ולגרמניה אין כוונה לדון שוב בנושא", מעמידה בספק את היכולת של ראשי הקהילה היהודית לקבל פיצויים מגרמניה על כרטיסי הנסיעה שרכשו יהודי יוון לרכבות המוות.

(הדברים האמורים לעיל פורסמו ביום שני , 23.3.2015 , באתר האינטרנט NRG מעריב) . 

בתמונה: ניצולי שואה מסלוניקי לאחר המלחמה , הזוגות עומדים במרפסת "מתנות לאביונים".
התמונה באדיבות הגב' בטי יזרסקי יחיאל, ביתם של שרינה ואלברט יחיאל שהם אחד מהזוגות שנישאו ,(ניתן לראות תמונה מקורית זאת עם כל שמות האנשים בתמונה ,
כיום גם במרכז למורשת יהדות סלוניקי שבפתח תקווה )



גולשים יקרים , בתאריך: 15 לחודש מרץ 2015 , אלפים בעיר סלוניקי ביוון , ציינו 72 שנה לתחילת גירוש יהודי סלוניקי למחנות ההשמדה , לתחילת גירוש יהודי העיר למחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה ... כ - 2,000 בני אדם נאספו בכיכר החירות בסלוניקי ועמדו דקת דומייה .



אחר-כך הם צעדו אל תחנת הרכבת הישנה של העיר, משם יצאו הרכבות הראשונות לאושוויץ-בירקנאו. במקום נערך טקס קצר, והונחו זרים על המסילות ... בעיר סלוניקי ביוון מציינים בצעדת זיכרון ובעצרות זיכרון את התאריך החשוב וההיסטורי של שואת יהדות סלוניקי ... ב - 15 למרץ 1943 יצא המשלוח הראשון של 2,800 יהודים . בקרונות שיועדו ל - 8 סוסים העמיסו מעל מאה איש . הימלר היה מקבל דו"ח על כל משלוח . המשלוח ה - 19 והאחרון יצא מסלוניקי ב - 10 באוגוסט 1943 והגיע לאושוויץ ב - 18 באוגוסט 1943 . עדויות מספרות שיהודי יוון סבלו באושוויץ , יותר מהאחרים , מכיוון ששפתם הייתה שונה , תרבותם שונה ותנאי האקלים שונים . סה"כ הוגלו מסלוניקי 46,061 יהודים , ואך מעטים מאוד מהם שרדו .

הקהילה הגדולה הושמדה כמעט לגמרי , ורוב הניצולים מהשואה עלו למדינת ישראל לאחר המלחמה בשנים 1945-1948 . הקהילה כיום בסלוניקי היא קהילה קטנה ומזדקנת . היום התקיימה בעיר סלוניקי צעדת זיכרון , של מאות יהודים מסלוניקי וראשי הקהילה בעיר , ביחד ובמעמד ראש עיריית סלוניקי מר יאניס בוטאריס , הצעדה התחילה מכיכר החירות בעיר ועד תחנת הרכבת "הברון הירש" משם יצאו המשלוחים הטרנספורטים לאושוויץ ...
לזכור ולעולם לא לשכוח !!! 


בתמונהתחנת הרכבת(הגירוש) ליד גיטו "הברון הירש", משם גורשו יהודי סלוניקי למחנות ההשמדה. 
בצידו הימני של המבנה , הקדשה ובה הכיתוב : הקדשה לזכר 50,000 יהודי העיר סלוניקי שנשלחו למחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שם מתו מות קדושים. (צילום: אליהו זילברמן , סלוניקי , יולי 2013) 
בתמונהתחנת הרכבת(הגירוש) ליד גיטו "הברון הירש", משם גורשו יהודי סלוניקי למחנות ההשמדה. 
בצידו הימני של המבנה , הקדשה ובה הכיתוב : הקדשה לזכר 50,000 יהודי העיר סלוניקי שנשלחו למחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שם מתו מות קדושים.

למעלה: סירטון אודות צבי מיכאלי , ניצול השואה מסלוניקי אשר הדליק משואה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה 2014 ביד ושם בירושלים

הגרמנים ריכזו את היהודים בשלושה גטאות צפופים. גטו אחד בשכונת הברון הירש היה צמוד לתחנת הרכבת ונועד לריכוז היהודים לקראת שילוחם. ויסליצני פעל עם צוותו במהירות וביעילות.

בתמונהתחנת הרכבת(הגירוש) ליד גיטו "הברון הירש",
משם גורשו יהודי סלוניקי למחנות ההשמדה , בכיתוב :הקדשה לזכר 50,000 יהודי העיר סלוניקי
שנשלחו למחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שם מתו מות קדושים.
(צילום: אורית אסטרוגנו וינקלר , סלוניקי , יוון 14.7.2013)

בתמונה: האנדרטה לזכר 50,000 יהודי סלוניקי שגורשו מהעיר בסלוניקי ביוון באביב 1943 אל תאי הגזים באושוויץ בירקנאו. האנדרטה הוצבה בכיכר המרכזית בסלוניקי , בקצה הטיילת ליד הנמל בחודש נובמבר בשנת 1997 ,  הכיכר היא כיכר החרות, לזכר השבת השחורה שהתרחשה במקום ביולי 42, ה27 -בינואר 45, הוא יום שיחרור אוושויץ, לכן נקבע כיום הזכררון הבנלאומי לשואה שהתרחשה במלחמת העולם השניה בארופה . עיריית סלוניקי קבעה את יום ה-27 בינואר - כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה.


תוכנית הטלויזיה "שום פלפל ושמן זית ביוון - סלוניקי" ...
השף חיים כהן וחברו הד"ר אלי לנדאו ממשיכים במסעם בעקבות האוכל היהודי. פרק 1 - סלוניקי ... בסלוניקי חייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות באירופה לאחר גרוש ספרד. יהודי סלוניקי שהיוו רוב באוכלוסיית העיר הצליחו לשמר מטבח יהודי ספרדי אוטנטי שהשאיר את חותמו גם לאחר תקופת השואה. חיים ואלי פוגשים אנשי אוכל ואת מעט היהודים שנשארו בקהילה ויחד הם מבשלים מנות קלאסיות מהמטבח הספרדי ומתענגים על המטבח המקומי.
לצפייה בתוכנית המלאה , ליחצו על התמונה העליונה !


בתמונה: חנוכת אנדרטת הזיכרון ליהודי סלוניקי שניספו בשואה
האנדרטה, שנבנתה על ידי ממשלת יוון, הוקמה בבית העלמין היהודי בעיר סלוניקי . התמונה היא מתאריך: 6/5/1962 ובו נראים רבנים מקהילות שונות ביוון ונכבדי הקהילה , הרב הראשי של סלוניקי עומד במרכז , ממושקף ועל חזהו תליון ובו סימן מגן דוד.
בתמונה: האנדרטה בבית העלמין היהודי בסלוניקי לזכר קורבנות השואה , כפי שנראית כיום בשנת 2013 ומשמאל בתמונה הקטנה , זהו חלון הויטראג' בבית הכנסת ע"ש רבי חיים חביב בחיפה ,
עם הכיתוב "לזיכרם" .


בתמונה: הסרט , על המתאגרף שלמה ארוך, ששרד את מחנה ההשמדה אושוויץ בזכות הקרבות שנאלץ לערוך בפני הקצינים נאציים , ארוך ניצול שואה מסלוניקי היה אלוף הבלקן לאגרוף במשקל בינוני לפני מלחמת העולם השנייה. ארוך התפרסם בעולם לאחר שבשנת 1989 יצאו לאקרנים סרט בכיכובו של וילם דפו , "נצחון רוח", שגולל את סיפור הישרדותו באושוויץ . בזכות האיגרוף הצליח ארוך לשרוד באושוויץ עד שהועבר למחנה ברגן בלזן ב 1945 , שם עבד בפרך עד לשיחרור המחנה . לאחר המלחמה פגש ארוך במחנה את מרתה והתאהב בה .
בני זוג עלו ארצה ב 1945 בעלייה הבלתי ליגלית בספינת המעפילים "חביבה רייך" .
בארץ המשיך ארוך להתאגרף בשעות הפנאי , אך לא באופן מקצועי .
לצפייה בסרט באורך מלא ובתירגום לעברית - לחץ על התמונה העליונה !  

הבאת פועלי הנמל הסלוניקאים לחיפה
בתמונה: ההתארגנות בסלוניקי לקראת העליה לארץ ישראל , בשנת 1932
התמונה מאוד היסטורית ונדירה ביותר , אם זיהיתם אדם כלשהו מהאנשים בתמונה , ויתכן ומישהו מהמופיעים בתמונה הוא מבני משפחתכם , נשמח אם תיצרו עימנו קשר ותישלחו לנו הודעה לכתובת הדואר האלקטרוני , להלן: rhc.saloniki@gmail.com 

עם הקמת נמל חיפה , שכנע ברוך עוזיאל, יוצא סלוניקי , שהתגורר בחיפה , את מועצת הפועלים להעלות פועלים סלוניקאים לחיפה, במטרה שמרבית פועלי הנמל יהיו פועלים עבריים. בעקבות פנייתו של עוזיאל נסע אבא חושי חושי לסלוניקי שביוון , והצליח לשכנע פועלי נמל יהודיים לעלות עם בני משפחותיהם ארצה. לאחר ביקורו בסלוניקי הוא כתב בדיווחו לוועד הפועל של ההסתדרות:
Cquote2.svg
ישנם בסלוניקי כמה מאות פועלים העובדים בעבודות הנמל לסוגיהן. החל מסבלות פחמים, סוג עבודה אשר בארץ הערבים המקומיים אינם רגילים בה ומביאים לשם כך סודנים מפורט סעיד וגומר בסבלים המסוגלים לשאת על גבם 400 ק"ג... מבין אלה בחרתי כ-100 איש בשביל העבודות בחיפה. שוחחתי עם כל פועל לחוד, הסברתי לו הסבר היטב את כל הקשיים בחיי העבודה בנמל חיפה...
Cquote1.svg
בעקבות הצלחתו נסע אבא חושי חושי לפולין והצליח להלהיב סבלים יהודיים לעלות לארץ ולעבוד בנמל. עלייתם של פועלי הנמל מסלוניקי הביאה להעברת רוב עבודות הנמל בחיפה לידי היהודים , ואפשרה את הפעלת הנמל והמשך הייצוא של התוצרת היהודית בארץ בתקופת מאורעות תרצ"ו. ב- 1 במאי 1936 משהיה חשש שהפועלים הערביים ישביתו את הנמל , הורה אבא חושי שהפועלים יעבדו באחד במאי על אף היותו חג הפועלים , ונמנעה השבתה של הנמל . ב- 8 באוגוסא 1936 הפסיקו הפועלים הערביים לבוא לעבודה בנמל , והנמל הופעל על ידי פועלים יהודיים בלבד במשך מספר חודשים.
בתמונה: מדליית זיכרון העשויה מנחושת יצוקה שהעניקה ממשלת יוון לכל ניצולי השואה יוצאי יוון הגרים בישראל . המדליות הוענקו לניצולים ב-4/9/2001 בתל אביב . כל מדליה היא אישית: שם ניצול השואה מופיע בחזיתה . המדליה שמורה בתוך קוביית פלסטיק שקופה , יצוקה . משמאל: במרכז המדליה חקוקה המילה "חיים" (בעברית) . ענף זית משתרג בה . מעליהם מתנוססת הכותרת "כוח לחיים" (המקור ביוונית: תרגום לאנגלית: Power for Life . מתחתיהם כיתוב ביוונית . מימין: בחלקה העליון של המדליה חקוקים שמה של ניצולת השואה , רחל לוי (ביוונית) , ומספרה האישי במחנה הנאצי: 24225 . בחלקה התחתון של המדליה תבליט של מנורת שבעה קנים ועלים מלבלבים ממנה . סביב המנורה והשם מופיע כיתוב ביוונית. המדליה עוצבה על ידי האמן ניקוס סטברולקיס (Nikos Stavroulakis).
לאחר סיום המלחמה ב-1945 נמנו בסלוניקי כ-2,000 יהודים בלבד מתוך כ-10,000 מיהודי יוון ששרדו את השואה. הניצולים המעטים מקהילה מפוארת זו, שבו לסלוניקי בתקווה לאתר בני משפחה, קרובים וחברים, שמא שרדו גם הם. מרבית הניצולים לא זכו לגלות שקרוביהם נותרו בחיים ובשלב זה שקעה בהם ההכרה הקשה שהם נותרו, ניצולים בודדים ממשפחתם ומקהילתם, היה זה שלב נוסף באבל שלאחר השואה. היו ניצולים שנאבקו להשיב לעצמם משהו מן הרכוש המשפחתי ולשקם את חייהם בסלוניקי, אך רובם בחרו להתחיל את חייהם מחדש בישראל, בארה"ב, בקנדה, באוסטרליה ובדרום אמריקה. כמו ניצולי שואה מארצות אחרות, שורדי קהילת סלוניקי התאמצו לאסוף את שברי חייהם ולבנות חיים חדשים ולהקים משפחות. הניצולים שעלו ארצה לקחו חלק פעיל בבנייתה של הארץ והחברה הישראלית.
בתמונהמדליות זיכרון עשויות ארד מארד מוכסף וארד מוזהב לזכר קהילת סלוניקי (Salonika)
תבליט של מגן דוד ולידו הכיתוב: "שאלוניקי עיר ואם בישראל". לאורך היקף המדליה נכתב , "בית לוחמי הגטאות והמכון לחקר יהדות שאלוניקי Thessaloniki" , בצד השני של המדליה: במרכז המדליה תבליט של נמל סלוניקי , מגדלור וספינת מפרש. סביבם מוטבע הנוסח הבא (באנגלית): "Saloniki Jewry Research Center/ Ghetto Fighters' House".
בתמונה: המדליה שחולקה לניצולי השואה ילידי יוון בעצרת לציון 70 שנה לתחילת השמדת יהודי יוון , ולציון 70 שנה למשלוח הטרנספורט הראשון שיצא משאלוניקי (סלוניקי)
למחנות ההשמדה אושוויץ - בירקנאו , 15.3.1943 - 15.3.2013


בתמונה: מצעד בעיר סלוניקי שהתקיים בתאריך: 16.3.2013 , המצעד לציון 70 שנה התחלת השמדת יהודי יוון , ולציון 70 שנה למשלוח הטרנספורט הראשון שיצא מסלוניקי למחנות ההשמדה אושוויץ - בירקנאו . משמאל האוחז בדגל עם הכובע זה הוא מר משה העליון ניצול שואה יליד סלוניקי וכיום יו"ר יו"ר אירגון ניצולי מחנות ההשמדה עולי יוון ,
לימינו מר אברהם (טולי) אשכנזי ניצול השואה יליד סלוניקי .



688 מצבות ושברי מצבות מבית הקברות היהודי העתיק בסלוניקי, שנחרב במהלך מלחמת העולם השנייה, נמצאו היום (יום חמישי 20.12.2012 ) בחלקת אדמה בעיר - לאחר 70 שנות חיפושים.
בתמונה: שרידי המצבות שנתגלו בעיר סלוניקי ביוון , בתאריך: 20.12.2012

בסמיכות משמעותית ליום הקדיש הכללי, עשרה בטבת , מבשרת היום ( יום חמישי 20.12.2012 ) משטרת יוון כי התגלו המצבות של בית הקברות היהודי העתיק בסלוניקי, שנהרס במהלך מלחמת העולם השנייה. גורמים יהודיים ביוון כינו את הממצא בהתרגשות כ"חשוב במיוחד". 
המשטרה היוונית מדווחת על מאות מצבות שיש ושברי מצבות המשוייכים כולם לקברים יהודיים - כ-688 במספר - שנמצאו קבורים בחלקת אדמה בסלוניקי, העיר השנייה בגודלה ביוון, שבה חיה קהילה יהודית גדולה ומשגשגת עד לכיבוש הנאצי. בכך הסתיימו 70 שנות חיפוש אחר מה שנותר מהקברים המחוללים והמנותצים לאחר שבית הקברות העתיק היהודי בעיר נהרס.
בתמונה: המצבה שנתגלתה בתאריך: 20.12.2012 היא נחשפה והתגלתה ביחד עם כ 600 מצבות בעיר סלוניקי שביוון , מדובר במצבות שנותצו ונהרסו בבית הקברות היהודי הגדול בסלוניקי בתקופת הכיבוש הנאצי במהלך מלחמת העולם השנייה ...היום 70 שנה אחרי ... לפני מספר ימים בחודש אפריל 2013 , נודע להנהלת האתר כי המצבה שבתמונה זאת שעליה רשום "אהרון יוסף סרור ז"ל , 1929 " , הינה של הסבא של יוסף (פפו) ג'רסי , החזן של בית הכנסת היכל רבי חיים חביב בחיפה , שנים רבות . מר פפו ג'רסי , בן ה 92 , ניצול השואה מסלוניקי , גילה ונדהם כי אהרון יוסף סרור הוא סבא שלו, ( אבי אימו ) , בהמשך לגילוי זה הוא היה מאוד מאוד נרגש .....
ראש הקהילה היהודית, דויד שלתיאל, מספר כי מרבית המצבות שנמצאו מתוארכות לאמצע המאה השמונה-עשרה, ועד לתקופת מלחמת העולם השנייה. "זו ההיסטוריה שלנו", אמר שאלתיאל. "מלבד השמות - כוללות המצבות אף את מקצועו של המנוח, כך שיש בהן גם תיעוד היסטורי". 

הקהילה היהודית בסלוניקי נחשבה לאחת העתיקות באירופה. היהודים הראשונים הגיעו למקום מארץ ישראל בסביבות שנת 140 לספירה, לפני חורבן בית שני והגלות. לאחר גירוש ספרד הגיעו יהודים ממגורשי ספרד ומאסיה הקטנה, בעידוד הסולטנים העות'מאנים. אל הקהילה "הספרדית" הצטרפו יהודים מארצות אשכנז, ולפני מלחמת העולם השנייה חיו בעיר סלוניקי כ-60 אלף יהודים, שהיוו מעל למחצית מתושבי העיר. נוכחותם הייתה כה משמעותית בחיי העיר, עד שרוב העסקים בה, כולל הפעילות בנמל, שבתו בשבתות ובחגי ישראל.
כ-60 אלף יהודים בקירוב - מרביתה של הקהילה היהודית בסלוניקי - נספו במהלך השואה, החל מינואר 1943. רובם ככולם באושוויץ. רק 2,000 מיהודי העיר נותרו בחיים, ומרביתם עלו ארצה. כיום חיה בסלוניקי קהילה יהודית קטנה המונה פחות מאלף אנשים.
-----------------------------------------------------------------------------------
אוניברסיטת "אריסטוטלוס" הנמצאת בעיר סלוניקי ביוון , שוכנת על חורבותיו של בית העלמין היהודי הישן שהיה קיים שנים רבות בעיר סלוניקי ונהרס בשנת 1942 על ידי הנאצים .
בבית עלמין זה היו יותר מ - 300,000 קברי יהודים . לאחרונה , הוקמה במקום אנדרטה בשיתוף האוניברסיטה והקהילה היהודית בשאלוניקי בהנהלתו של היו"ר דוד שאלתיאל.



על גבי האנדרטה נמצא כיתוב בשפות: יוונית , עברית , לאדינו (ספניולית) ואנגלית .... יהי זיכרם של כל קורבנות השואה מסלוניקי ושאר 33 הקהילות הקדושות מיוון , וכל קורבנות השואה ברוך ! 



THESSALONIKI MONUMENT FOR THE ANCIENT JEWISH CEMETARY
monument of the Ancient Jewish Cemetery in the campus of the Aristotelion University of Thessaloniki, created by the Architect Mr. Lendaris. The monument has been created with the cooperation of the Aristotelion University of Thessaloniki and the Jewish Community of Thessaloniki. In the grounds of the University used to be the ancient cemetary of the Jewish Community of the city with more than 350.000 tombs, dating as back as 12th century c.e. and even older. The cemetary has been destroyed from one moment to the other, during the German Nazi Occupation by the greek authorities (placed by the Germans, not elected) with the permission of the German authorities. The Jews have been given a very short period of some days to move as many tombs as they could. Of course, it is clear that no more than some hundreds has been possible to be removed, and it seems they were the most recent ones, all the close relatives who have recently perished. The next days the cemetary grounds have been leveled by bulldozers, destroying our ancestors, our past and our history. The precious marble tombstones have been scattered around the city, being used in various constructions, private and public such as schools and churches. Today we can still find marble tombstones in so many places. This monument cannot bring back the tombs of our ancestors, cannot relieve our pain of this loss. However, it offers to us some satisfaction, that it will be remembered that in this place there was a huge Jewish cemetary, and in Thessaloniki there was a huge Jewish Comunity, which coexisted in peace with all other nations living here, being the largest community in the city. A memorial for the citizens of this city to remember, for the visitors and the numerous students to remember and to learn.


  



בתחילת חודש מרץ 2015 , צולם בעיר סלוניקי ביוון , סרט קולנוע גדול ורב משתתפים , שם הסרט: "האוזרי של ציצאניס" , כל הסרט מוקדש לשואת יהודי סלוניקי , הסרט צולם בתחנת הגירוש "הברון הירש" בסלוניקי , ממנה גורשו עשרות אלפי יהודי סלוניקי ויוון למחנות ההשמדה אושוויץ - בירקנאו . 
בסרט נטלו חלק והשתתפו כניצבים מאות מיהודי העיר סלוניקי . הסרט צולם במקומות אותנטיים של העיר סלוניקי , בתחנת רכבת "הברון הירש" ממנה גורשו עשרות אלפי למחנות ההשמדה אושוויץ - בירקנאו , אל תאי הגזים , בטיילת בעיר סלוניקי , ליד כיכר החירות בה היה "השבת השחורה" , בשוק בעיר סלוניקי , ובבית הכנסת העתיק "מונסטרליס" הנמצא בעיר .


מאחורי הקלעים של צילום סרט הקולנוע "האוזרי של ציצאניס"
אודות שואת יהודי סלוניקי , צולם בתחילת חודש מרץ 2015 .  





---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בתמונה: יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ג  8.4.2013 , בבית העלמין בחולון ,
ליד האנדרטה גלעד לזכר קורבנות הניספים בשואה קהילות יוון . 
(התמונה באדיבות מר משה טלבי)
בתמונה: יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ג  8.4.2013 , הנחת זר אירגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון חיפה על ידי מתפללי בית הכנסת ע"ש רבי חיים חביב בחיפה , הוותיקים , מימין מר אהרון פסח , ולשמאלו מר יהודה מטרסו , הטקס התקיים בבית העלמין בחולון , ליד האנדרטה גלעד לזכר קורבנות הניספים בשואה קהילות יוון . 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה